התחלתי לתמלל קסטות מהבית עם מחשב שבור, ללא אינטרנט ובלי שקל לקנות חלב במכלת

רמי מועלם 24 בנובמבר 2025 מסלול חיים בדרך לעולם התמלול המשפטי

קומודור 64 והפרעות קשב

יש דברים שאתה מבין רק שנים אחרי, כמו למשל העובדה שכל החיים היו לי הפרעות קשב. לא ידעתי לקרוא לזה בשם. רק ידעתי שהמח מתנתק כל עשר שניות, המחשבות עפות ושאיני מסוגל להתרכז כמעט בכלום ליותר מכמה דקות, ואם כבר הצלחתי - זה מעייף לאללה.

דבר אחד ידעתי: כשמשהו מעניין אותי - אני שוקע בו עד הסוף. כאילו כל העולם נעלם.

כמו שבשנת 1984, בעודי בן שמונה, אבא קנה לי את תפארת הטכנולוגיה באותם זמנים - מחשב קומודור 64 קילובייט מלאים. הבנתי מיד שנכנסתי לעולם אחר.

או הפעם הראשונה שאבא לקח אותי ל Bug בדיזנגוף סנטר כדי שאלמד תכנות באמצעות חוברות בייסיק שנמכרו שם. עלעלתי בחוברות ומיד הבנתי שכל האותיות האלה לא בשבילי.

המורה להקלדה שהדליקה בי אמונה

ככה בדיוק קרה גם בכיתה ט׳.

נולדתי עם קטרקט ומגיל צעיר הוצאו לי העדשות מהעיניים. כך יצא שבאותה שנת לימודים נעדרתי לחודש. כתוצאה מכך שהמורה לא חיבבה אותי במיוחד - נשארתי שנה.

בבית ספר שב"ח מופת זה היה. הייתי צריך לבחור מגמה אז הלכתי על פקידות והקלדה. אין לי מושג למה בחרתי את זה.

אני זוכר את שיעור ההקלדה העיוורת הראשון. המורה, בת לפחות 85, אני עדיין זוכר את התמונה שלה בראש. עם משקפיים עבות, שיער אסוף למעלה כמו של מארג׳ סימפסון וחיוך גדול ורחב. כל הזמן היא חייכה האשה הזאת.

מורה של פעם, מחברת, משקפיים עבים, וטבעת עם אבן ענקית בצבע סגול על האצבע.

הקלדה בשיטה עיוורת נלמדת היום אונליין עם כלים חינמיים. אז, אי שם ב 92' זה היה אחרת. כל תלמיד ישב מול מחשב עם דף צירופי האותיות לפי התקדמות. כיאה לבית הספר הם היו עם למינציה מלאה.

היא הניחה את הדפים על המקלדת ולימדה אותנו להקליד בלי להסתכל. זו הפעם הראשונה שראיתי דבר כזה. איך היא יודעת היכן איפה האותיות?

תוך שניים שלושה שיעורים קלטתי את העניין. כאילו זה היה בטבעי שלי. כאילו זה הייעוד לו חיכיתי כל החיים, כולה בן 15 הייתי.

והיא? היא הייתה בשוק. ממש בשוק. אני חושב שזו הייתה הפעם הראשונה שמבוגר הביט בי ואמר לעצמו: הילד הזה מוכשר.

היא הייתה באמת גאה בי. לא גאווה של מורה שרוצה לעודד תלמיד חלש. גאווה אמיתית כאילו היא ראתה בי את עצמה לפני 70 שנים.

כנראה שפסיכולוגית זה עשה לי משהו. זה הדליק אצלי אמונה פנימית שלא הייתה שם קודם. ורק אחרי שנים הבנתי: שם הכל התחיל.

שנת 96׳ – למדתי מלה חדשה

בשנת 96׳ שמעתי לראשונה מלה חדשה - תמלול. הייתי צעיר מאד, בלי נסיון, בלי תעודות, בלי בגרות, אבל עם ידיים שטסות על המקלדת ב 180 מל״ד. כמו מכונה ועם אזן שמאל מחודדת.

פתאום היכולת הזאת שנראתה פעם כמו תחביב מוזר, הפכה למקצוע.

אחרי שנה, ב־97׳, עברתי לעבוד לילות במאפיית ודש ברמת השרון כקלדן שמקליד הזמנות טלפוניות. זה היה לפני שיחות מזוהות. שום שם לא הופיע על הצג. אבל אחרי שבוע שבועיים כבר זכרתי את כל מספר הלקוח והטלפון של כולם. הם היו מתקשרים, ואני ידעתי מי זה עוד לפני שאמרו מילה.

זכרתי גם את כל המקטי"ם. ההזמנות טסו וזה היה הרגע שבו הבנתי שהמח שלי, עם כל הקפיצות שלו, יודע לתת ביצועים שאי אפשר ללמד.

שנתיים וחצי עבדתי שם. אחר כך פתחתי עסק להזמנות חתונה מעוצבות, שנה של יצירתיות וריצות לדרום תל אביב להדפיסן.

אבא צעיר עם מחשב שבור וחמש חברות תמלול

בתחילת שנת 2000 התחתנתי וביולי אותה שנה הפכתי לאבא. אז תמללתי קלטות מהבית ועבדתי עם חמש חברות תמלול במקביל. אני זוכר שהלכתי עם גרושתי הגרושה והבן באוטובוסים כדי לאסוף הקסטות מכל אזור המרכז.

ההתחלה היתה מאד קשה. עם אשה וילד חייב עוד הכנסה. אז המשכתי לתמלל מהבית. עם מחשב שבור וחצי פתוח שכבה כל רבע שעה וללא אינטרנט, בכלל.

כל שתי שורות לחצתי save כדי לשמור את הקובץ. בגלל הפרעות הקשב והשאיבה העצמית לתוך העבודה לא תמיד זכרתי לשמור כך שלעתים די קרובות עשיתי את העבודה מההתחלה.

זה היה מאבק יומיומי, אבל זו הייתה הדרך. עם ילד קטן בבית לא הייתה לי אפשרות אחרת.

ולמרות כל זאת זה עדיין לא הספיק. או שלא היתה מספיק עבודה, או שלא הביאו לי מספיק חומר, או שהבנתי שאני חייב מסגרת יציבה יותר. וככה, בשנת 2000, הלכתי לחפש עבודת בוקר.

ממנפאואר לדסק החדשות של Ynet

הגעתי למנפאואר. המגייסת הסתכלה עליי ואמרה: ״יש לי עבודה בשבילך ביה-נט״. לא הבנתי על מה היא מדברת אז היא כתבה את זה באנגלית. משרה שדורשת הקלדה מהירה - תמלול שיחות בזמן אמת מהכתבים בשטח בחברה שאף לא שמע עליה אז - Ynet. רק אחרי שנים הבנתי למעשה שעבדתי בחברת סטראט אפ.

ככה, בשנת 2000 מצאתי את עצמי מתחיל לעבוד בחברת הייטק. בן 24, עם ילד בדרך פתאום התיישבתי באמצע דסק החדשות עם מחשב חדש, אינטרנט ללא הגבלה וגוגל, שלימד אותי הרבה מאד על עצמי לאורך הדרך.

שם נפתח לי העולם.

תפקידי היה להקליד בזמן אמת את כל מה שהכתבים אמרו מהשטח. בגלל מהירות ההקלדה, נשאר לי הרבה זמן פנוי בין השיחות ובתוך הזמן הזה המשכתי לתמלל מהצד - עם החצי מחשב שהיה לי בבית.

הרגע שבו הבנתי שאני צריך אתר

ושם, בין כתבה לראיון, בין משפט לשורה, בין כתיבת שאילתה נוספת בגוגל - הבנתי שאני חייב אתר. אני צריך מקום שבו יידעו מי אני. מקום שאפשר דרכו למצוא אותי.

לא ידעתי מה זה HTML, לא היה לי מושג מה זה דומיין והאסוציאציה הראשונה שעלתה לי בראש כשקראתי את המלה שרת היתה מילחם, היום זה אב בית, אז היה ידוע כשרת ביצפר.

מה אני עושה, איך אני בונה אתר. בין כתבה לראיון, בין קפה ועוד אחד מהמטבח פתאום קלטתי את גבי. הבחור מהגרפיקה. כנראה ששמעתי אותו מדבר בעניין.

תגיד, גבי, ״איך אני בונה אתר אינטרנט?״. מה הבעיה רמי, אני אבנה לך.

גבי בנה לי דף HTML אחד, פשוט עם טקסט מפורט. רקע לבן, טקסט שחור, כותרת אחת, מספר טלפון.

זה היה האתר הראשון שלי. הוא ביקש 500 דולר. אז זה היה כמעט משכורת חודשית.

לקח לי הרבה מאד זמן לשלם לו, ואני עדיין מרגיש שאני חייב לו תודה גדולה. כי מהעמוד הקטן הזה - נולד האתר timlul.co.il.